שאלת המיליון דולר של ההורים: איך יודעים מתי לומר "לא" ומתי להרשות
הגיע הזמן לשלוף מהשק את שאלת המיליון דולר: מתי אומרים לילד 'לא' ומתי מאפשרים ומרשים
הגיע הזמן לשלוף מהשק את שאלת המיליון דולר: מתי אומרים לילד 'לא' ומתי מאפשרים ומרשים יוצאים למסע מרתק בארץ הכן-לא, שחור-לבן, אבל רגע, מה לגבי השטחים האפורים?! אמא, את מרשה?!
הרחבנו בפרקים הקודמים, כי סמכות היא עניין טבעי שצריך רק להיזהר לא להרוס אותה. בפרק הקודם ציינו כי אחד הגורמים המרכזיים הפוגעים בסמכות ההורית הוא דווקא עודף דרישות.
כאן אנו מגיעים לשאלת המיליון דולר: איך נדע מהי דרישה מוגזמת ומתי זה בסדר ובגדר הנורמה, ובקיצור, מתי אומרים לא ומתי אומרים כן? במאמר הקודם התבססנו על כלל מפורסם של הרש"ר הירש האומר: לא לאסור דבר שאתה יכול להתיר. השאלה שמטרידה רבים היא, מהו באמת דבר שאתה יכול להתיר?!
הרש"ר הירש קובע שלושה תחומים שבהם על ההורים למקד את האיסורים:
1. סכנה בריאותית – כשהדבר כולל מאכל שאינו בריא, ממתק לאחר צחצוח שיניים, חטיפים ספוגים בסוכרים ובצבעי מאכל וכדו' – כשכל הכוונה היא בריאותו של הילד.
בכלל זה – יציאה לפעילות שיש בה סכנה פיזית, על כל המשתמע מכך.
2. סכנה רוחנית – משחקים וכלים שיש בהם נזקים חינוכיים ישירים או עקיפים. אין צורך להרחיב בדבר האיסור לשחק בכלים טכנולוגיים הקשורים למיאוס בצורה כזו או אחרת, ובכלל זה לשחק בבית "פתוח" שאינו בטוח…
בנוסף, יש להיזהר גם מחשיפת ילדים לדברים שעלולים לגרום נזק בעתיד. קל, זמין ונוח להושיב את הילדים מול מחשב, לצפות בסרט "חינוכי" ש"מומלץ" על ידי אישי חינוך, או ב'קליפים' למיניהם מאירועים בחצרות גדולי התורה והחסידות. זה עשוי להעניק שלוש שעות שקטות… אבל אם ההורים היו מבינים, שבשעות האלו הם חושפים את ילדיהם לסוג תעסוקה חדש, לגירוי עוצמתי המקיף את כל החושים: ראייתי, שמיעתי וחזותי, גירוי שהילד יחפש לחוות שוב ושוב, ולא תמיד בידיעת ההורים ובבקרתם, הם היו נמנעים מן ה"שקט" הזה, שגורר אסונות רוחניים, והתוצאה – מי ישורנה…
3. סכנה רגשית / נפשית – דבר שיגרום לילד בעתיד בעיות רגשיות. בכלל זה – חשיפה לידיעות שאין לנער עדיין כלים להכילן, או חיבור לחברה בעייתית ואגרסיבית וכדו'.
גם כשאוסרים, צריך לדעת איך לאסור, כמה לאסור, ואיך להמתיק את האיסור לילדים. מילת המפתח היא כמובן האיזון…
הגישה לא צריכה להיות לוחמנית. אף אחד אינו אוהב לשמוע: אסור, אסור, אסור. כשמדובר במשחקים וטכנולוגיה שעלולים להזיק, למשל, עלינו להסביר לילדים עד כמה זה ממכר, עד כמה זה רדוד להיות מחובר לכל הפטפטת השטחית והזולה, שלא לדבר על ליצנות וזלזול בכבוד חכמים, הנגרמים בצורה עקיפה על ידי התלות בכל התעשייה הזאת.
אפשר להסביר לכל בר דעת, שחבל על כל אותן שעות יקרות, חבל על כל אותן שעות של הקשבה לכל העדכונים השטותיים, שהיום כאן ומחר… דברים שבעתיד הרחוק, ואפילו הקרוב, לא תהיה מהם שום תועלת. שלא לדבר על כך, שכל אחד שנחשף לתכנים מעין אלו, יצטער בדרך כלל בשלב מסוים על החשיפה הזו. בהסברה נכונה, ובליצנותא דעבודה זרה, נפחית ונחסל את ההערכה וההערצה לכל אותן דמויות מפוקפקות.
נציג דוגמה נוספת מתחום ההקפדה על כשרויות: גם כשאוסרים, חשוב להשאיר טעם מתוק להתגברות. ראיתי רעיון יפה הנהוג בכמה בתים, ולדעתי הוא ראוי לחיקוי: יש להם במזווה ממתק מיוחד, שאותו לא מחלקים סתם כך. הוא מיועד לילדים המיישמים 'התגברויות'. בכל פעם שבה הילד מביא ממתק שאינו אכיל מבחינתנו, הוא "פודה" אותו בממתק המיוחד שהוא בעל הכשר מהודר. הילד אומנם לא נהנה מהממתק שהביא, אבל הרוויח ממתק אחר. הדבר גורם שהוא יהיה מסוגל לעמוד בפיתוי. הוא יביא הביתה את הממתק, בידיעה שזה משתלם לו.
חשוב גם לעשות "עסק" מהקורבן שהילד הקריב: לכבד אותו, להביע הערכה על זה שהוא היה גיבור והקריב דבר שהוא יקר מאוד בשבילו. יש בכך כדי להביא לשמחה וגאווה דקדושה, ובעצם הופך את הוויתור לחוויה רוחנית. אצל ילדים קטנים יותר, אפשר גם לציין את 'מעשה הגבורה' הזה בפתק לרבי או לגננת. כך אנחנו בעצם הופכים את ההקרבה למשהו מתוק ומיוחד.
לפעמים צריך לדעת גם להרפות קצת מהאיסורים. דוגמה לכך ניתן מתחום הסיכונים הבריאותיים, שגם בו תקף הכלל של בעל ה'מסילת ישרים' – "שמן הזהירות שלא תרבה להיזהר". בית שבו הכניסה לשתייה מתוקה אסורה בהחלט, גורם לילדים להתנפל בקידושים בבית הכנסת על הכיבוד, כדי להשלים את החסר להם בסוכריות מזיקות ובחטיפים המלאים במונוסודיום גלוטומט… אמא ששולחת את הילד בשבת כשבידו פעקל'ע המורכב מאגוזים וחמוציות, גורמת בעקיפין שהילד ינסה "לסחור" עם חבריו, או חלילה ישלח ידו בגזל במכולת…
בכל הזמנים שהילדים נמצאים באחריות ההורים צריך פשוט לדאוג לשלומם. למעשה זה עשוי להיות לא כל כך פשוט. ההורים היגעים רוצים לנוח בשבת אחר הצהריים, או לעסוק בהכנות לשבת ברוגע, והם מוצאים פתרון נחמד – לשלוח את הילדים 'למטה'.
הם לא לוקחים בחשבון ש'למטה' עשוי להיות חס ושלום 'מטה מטה'. הרי אין כל פיקוח בחוץ. הרחוב שקט יחסית והטיפוסים שמסתובבים בזמן הזה ברחוב רואים בילדים טרף קל. זה מסוכן! הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית.
כששולחים ילד לנסיעה באוטובוס, לשבות אצל הסבא לשם דוגמא, עשו טובה לעצמכם ולילדכם ותדאגו לו לליווי. וכי יש לכם מושג ליד מי הוא ישב באוטובוס ואיזה מכשיר יוציא האלמוני מכיסו? אחרי המאמצים הכבירים לשמור על הילד מכל משמר הוא יכול לאבד הכל בנסיעה תמימה.
ההורים נמצאים בתפקיד כל הזמן. והשמירה הנדרשת בזמנים הלא מוגדרים חשובה שבעתיים. אין ספק שעדיף לוותר על נוחות זמנית כדי להרוויח את אושרו של הילד לנצח.
מתוך הספר "להצמיח" של הרב פנחס ברייער.
רוצים ללמוד איך בונים סמכות כזו בבית, צעד אחר צעד?
הרב פנחס ברייער מלמד את זה בקורס "בונים סמכות".
כל הפרטים כאן
הגיע הזמן לשלוף מהשק את שאלת המיליון דולר: מתי אומרים לילד 'לא' ומתי מאפשרים ומרשים
