איך מנחילים ערכים לילדים (ולמה שום מורה לא יעשה את זה במקומכם)
הילדים במוסדות הטובים ביותר. עכשיו אנחנו, ההורים, יכולים לשבת רגל על רגל…
הילדים במוסדות הטובים ביותר. עכשיו אנחנו, ההורים, יכולים לשבת רגל על רגל… * הורים, תפתחו את העיניים! יש משהו שאפילו המחנך המבריק ביותר לא מסוגל להעניק לילד שלכם! * סולם שאינו "מתנדף"
הבנים לומדים אצל הרעבע'ס המעולים ביותר, הבחורים בישיבות הטובות ביותר, והבנות גם הן משובצות ברוך ה' בסמינרים הטובים. מתחשק לרבים מאתנו לשבת "רגל על רגל", ולחכות לנחת המצופה שתגיע…
לפעמים נדמה לנו שכיום, עיקר תפקיד ההורים הוא לדאוג שחינוך ילדיהם יופקד בידיים טובות ומקצועיות. הם עצמם צריכים רק לתת גיבוי לצוות, ולהיזהר לא לקלקל…
אך יש כאן טעות…
יש משהו שרק אנו, ההורים, יכולים וחייבים לתת! תחום שבו אין על מי לסמוך, נושא שהוא בבחינת "אם אין אני לי – מי לי", נושא יסודי ומהותי, שהוא היסוד והבסיס לחינוך המתבצע במסגרות הלימודיות.
זהו החינוך לערכים. היכולת להקנות לילדינו סולם נכון של ערכים, שהוא בעצם הבסיס לכל ההתייחסות וההסתכלות על העולם.
עלינו לזכור שהפסוק "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך", תקף גם היום. ילדינו זקוקים גם בשנות האלפיים לנוסחה הבלעדית של תורת אמך ומוסר אביך.
רואים לפעמים הורים, הבאים בטענות למחנכים: איך זה, שעל אף הניסיון והוותק שלהם, הם לא מצליחים לקדם את הילד, ולהחדיר בו תורה ויראת שמים?!…
הם דומים לאדם שיבוא בטענות לשף מוביל: איך זה שהוא לא הצליח להפיק יין מתפוח אדמה… כל דרדק מבין, שמתפוחי אדמה אפשר לעשות פירה, צ'יפס, תפודים אפויים בתנור, אבל לעולם אי אפשר להפיק מהם יין… כדי ליצור יין זקוקים לענבים, ורק ענבים. אין שום אפשרות לייצר יין מכל חומר אחר, ולא משנה מי יהיה היינן שינסה לעשות זאת.
כך לענייננו. הבית מייצר את חומר הגלם, הבית קובע האם אנו שולחים למוסד הלימודי חומר איכותי וערכי, או חומר גס ופשוט, כזה שאין סיכויים רבים לשפר אותו ולקדמו.
ידיעה זו, שיש בה זכות מצד אחד, היא גם חובה מהצד השני. יש כאן אחריות! אנחנו מייצרים את השלדה, את הבסיס, החומר שהכל בעצם נבנה עליו!
רכיב, ככל שהוא עיקרי יותר, הוא חייב להיות איכותי יותר. בית שלא נכנס אליו חומר שאין רוח חכמים נוחה הימנו, בית שבו סופגים הערכה ואהבה לתורה וללומדיה, בית שבו רואים דוגמה של מידות טובות ונתינה – בית כזה מייצר חומרי גלם איכותיים, מגדל ילדים שבתי החינוך יכולים לשפרם ולקדמם, ולהשקיע בהם בלי סוף.
לעומת זאת, כשמדובר על בית ריק מתוכן, בית שבו עסוקים רק בגשמיות, בעיצובים וארוחות, ביגוד ופוליטיקה, בית שבו יש אווירת זלזול בגדולי תורה, הרי שגם אם בעזרת קשרים ופרוטקציה, ואולי גם בתוספת קצת כסף, הצליחו ההורים לשבץ את ילדיהם במוסד הטוב ביותר, אין סיכוי שייקלט ויופנם בהם ערך אמתי.
אף אם נראה לפעמים שילד המגיע מבית כזה מצליח לספוג את אווירת מקום לימודיו, בכל זאת, אם נמשיך לעקוב אחריו, נראה את התגשמותם של דברי חז"ל: "זרוק חוטרא לאוירא, אעיקרא קאי" (בתרגום: זרוק מקל לאוויר, לשורשו בא). אדם חוזר תמיד לשורשיו. השפעת הבית היא נצחית.
תופעה זו מדהימה וכואבת. לפעמים אנחנו עוקבים אחרי תלמידים מבתים טובים, ונראה שהנה, עם הבן הזה – הם לא הצליחו… לפעמים אנחנו שואלים את עצמנו: איך יצא ילד כזה מבית ערכי כל כך?! השאלה עשויה להיות גם הפוכה: איך מבית ריקני, יוצא ילד טוב, איכותי וערכי כל כך?!…
אבל בפרספקטיבה רחבה, לאורך זמן, עשויים לראות לפתע איך הילד שהיה נראה רע כל כך – מתייצב, מקים בית טוב, קובע עתים לתורה ומגדל משפחה לשם ולתפארת. ייתכן שבגיל הבגרות הוא נתקל בקשיים, אולי לא הסתדר במסגרות הלימודיות, אבל עם השנים, עם ההתבגרות, הוא התייצב, ופתאום הכל נראה אחרת.
לעומת זאת, כואב הלב לעקוב אחר אותם ילדים טובים, שגדלו על בסיס ריקני, ולראות איך לאחר מספר שנים הכל מתנדף… שרשרת הדורות של המשפחה ממשיכה מתוך ריקנות ושטחיות.
חייבים לציין, שלא אנחנו מסוגלים לקבוע איזה בית הוא ערכי ואיכותי, ואילו הורים הם יראי שמים ומשקיעים בחינוך ילדיהם. אנו, אין לנו אלא מה שעינינו רואות. "האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב". לא תמיד אנחנו יודעים מהי ההשקעה של האבא, ועד כמה יראת שמים יש באמא. אבל דבר אחד ברור: ילד ערכי הוא תוצאה של הורים ערכיים, בדרך כלל.
נציין נקודה נוספת: בימינו, הפך החינוך לתופעה כוללנית – 'חוק חינוך חובה'. כל ילד וילדה, כל בחור ובחורה, נמצאים במסגרת לימודית כזו או אחרת.
במסגרות הלימוד, כידוע, עיקר הדגש הוא על הישגים לימודיים, תחום שרבים אינם מצליחים בו… כתוצאה מכך, תלמידים ותלמידות רבים מאוד מרגישים נתק בינם לבין המערכת. מבחינתם, כל מה שהמסגרת מחייבת ומעריכה – אינו נוגע אליהם כלל וכלל, כי הרי 'אותה מורה שדרשה השקעה במבחן בדקדוק, מקצוע שבו אין לי שום סיכוי להצליח, היא זאת שדיברה על צניעות'… 'אותו משגיח שהמריץ לכתוב 'חבורות', הוא זה שדרש השקעה בתחום 'עבודה שבלב זו תפילה''…
צעירים אינם יודעים להפריד בין עיקר לתוספת, בין הכרח למשובח. מבחינתם, אם אני לא קשור לא', גם ב' לא אומר לי דבר. אם מבחינת המערכת אני סוג ב' בגלל חוסר כישורים, אז גם שאר הדרישות אינן נוגעות לי.
זו הסיבה לתופעה הכואבת, שבה אנו רואים ילדים הסובלים מקשיי למידה, ההופכים עם הזמן לחסרי ערכים, חסרי יראת שמים. זאת, על אף שכדי להיות יראי שמים, אין צורך בשום כישורים מיוחדים… הם פשוט מרגישים מנותקים מכל מה שהמערכת מעודדת ומעריכה.
יצא לי לשבת יחד עם קבוצה של תלמידי ישיבה, בסעודה שלישית. שמתי לב, שכל אותם בחורים שאינם מצליחים לעמוד בדרישות הלימודיות, גם לא שרים זמירות שבת!
שאלתי אותם: "ריבונו של עולם, 'מה עניין שמיטה אצל הר סיני'? מה קשור הציון במבחן על 'פרק המפקיד' לזמירות שבת?!"… אבל בלבי ידעתי גם ידעתי את התשובה. הם פשוט מנותקים. מנותקים מכל מה שהמערכת מייצגת ודורשת…
כאן מגיע תפקידנו כהורים.
ברוך ה', בבתים, אין עדיין הקבצות או דרגות (בינתיים!…) בבית יש מקום לכל אחד ואחת, בבית יש נכונות לקבל את כולם. לכן הערכים שהבית מחדיר, באופן ישיר ובעיקר עקיף, הם הערכים שבעזרת ה' ייקלטו ויופנמו.
עלינו לאזור חיל, לעשות את תפקידנו, ולתת לילדינו את המגיע להם – "מוסר אביך ותורת אמך"…
אני יודע שיהיו שירימו גבה ויגידו: הכל טוב ויפה, אבל למען ה', איך עושים זאת?! הרי כדי להחדיר ערכים יש לדעת במה להתמקד, ואולי גם צריך גישה מיוחדת. איך, אם כן, אפשר בכל זאת להעביר את המסרים החשובים לילדים בצורה ובגישה הנכונה?!
תשובות על כך, והרחבה על מה להחדיר ואיך להחדיר, בסייעתא דשמיא במאמר הבא.
מתוך הספר "לגדל" של הרב פנחס ברייער.
רוצים ללמוד איך בונים סמכות כזו בבית, צעד אחר צעד?
הרב פנחס ברייער מלמד את זה בקורס "בונים סמכות".
כל הפרטים כאן
הילדים במוסדות הטובים ביותר. עכשיו אנחנו, ההורים, יכולים לשבת רגל על רגל…
