גיל ההתבגרות הוא מתנה: 3 שינויים שההורים חייבים להכיר
רק אתמול הוא היה ילד קטן וצייתן, ופתאום הפך למתבגר מרדן…
רק אתמול הוא היה ילד קטן וצייתן, ופתאום הפך למתבגר מרדן… * על קו התפר שבו מתגלעים החיכוכים בבתים הכי טובים, על בני עשרה שעלולים להיות 'נושרים בפוטנציאל', ובעיקר על התהליך הנפשי והרגשי שעובר על הילד המתבגר שלכם * בלי לחץ
"מוישי, תקום. מאוחר… עוד מעט סוף זמן קריאת שמע…"
"מה?! כבר חזרת מהתפילה?! בקושי הלכת…"
"מתי את חוזרת? באחת עשרה? לא. זה מאוחר… ובכלל, עם מי את הולכת?"
ויכוחים מוכרים עם המתבגרים שבבית, שעלולים להתגבר עכשיו, בימי 'בין הזמנים' והחופשות מהסמינרים. יש שנזכרים בדילמות מהחופשה הקודמת: להעיר להם או לשתוק… לעקוב אחר כל צעד ושעל או שמא מוטב להרפות… להעיר אותם בבוקר או לתת להם להתמודד בעצמם…
כולנו מכירים את גיל ההתבגרות, על שלל שמותיו והגדרותיו. מדובר בשלב מכריע בחינוך, שבו החניך מעצב את אישיותו. מדובר בהכרעה לחיים או למוות, לטוב או למוטב. ננסה להבין את המתרחש בלבם של ילדינו המתבגרים ואת העובר עליהם, ונלמד איך לעזור להם להתמודד ובסייעתא דשמיא לצלוח שלב זה בשלום.
ראשית נגדיר את קו התפר המרכזי שבו מתגלעות הבעיות בין הורים למתבגרים:
תחומים שבהם הילדים מרגישים כבוגרים, על אף שהם עדיין ילדים.
תחומים שבהם ההורים מתייחסים למתבגרים כאל ילדים, על אף שהם כבר בוגרים.
שני מוקדים אלו הם הבסיס לכל החיכוכים. עלינו ללמוד לזהות את הבעיה ולהתאים את עצמנו: מחד – לעמוד על המשמר כשהילד מגלה עצמאות יתרה, ומאידך – להרפות ולתת לו את העצמאות הנדרשת, שגם מבגרת ובונה אותו.
עלינו להבין שגיל ההתבגרות על כל תסביכיו הוא מתנה נפלאה, ולא שלב של 'אין ברירה – חייבים לעבור אותו'…
ילד עד גיל שלוש עשרה הינו קטן ואינו בשל לכלום. בגיל עשרים האדם בשל שכלית, והוא אחראי, ממוסד ויציב. מה קורה בין שני שלבים אלו? זהו גיל ההתבגרות, שבו הילד כבר בשל שכלית, אך אין בו אחריות וכובד ראש כמו בוגר, והוא מוכן לנסות, לקפוץ ולבצע שינויים.
כדי שילד יהיה מסוגל להיבנות ולגדול, הוא חייב לעבור את השלב הזה, שבו מצד אחד כבר 'יש עם מי לדבר', אך מצד שני עדיין אין ממוסדוּת והילד מוכן לשינויים.
כעת נבין, למה לא רואים כמעט אנשים בוגרים המבצעים שינויים מהותיים בחייהם. חוש האחריות כובל ומגביל. לעומת זאת המתבגר עדיין חסר עול זה, והוא מוכן לנסות לכבוש את העולם.
לפעמים אנחנו נלחצים מכל מרדנות או גילוי עצמאות, כאילו השלב הבא הוא פריקת עול, כשבסך הכל מדובר בתופעות נורמליות של מתבגר. עלינו לדעת: לא כל מתבגר הוא נושר בפוטנציאל! יש היום דברת רבה כל כך סביב נושא הנשירה, עד שההורים לחוצים, ובמקרים רבים מאבדים פרופורציות, ורואים מיד צל הרים כהרים.
גם אנו, המבוגרים, נכשלים פה ושם. אם כך, גם אצל ילדנו המתבגר ייתכן שתהיינה מעידות ונפילות, כמו אצל כל אדם אחר, ואין סיבה להילחץ ולצאת מהכלים.
לפעמים הלחץ עצמו הורס – נער המרגיש שחושדים בו במה שאין בו, מתחיל לחשוב – 'אם כך הוריי מולידיי חושבים עלי וחושדים בי, אולי באמת יש דברים בגו'… יש לפקוח עין, אבל בשום אופן לא להיסחף.
כעת ננסה להבין את השינויים העוברים על המתבגר, שינויים המקיפים כמעט את כל המערכות הרגשיות והנפשיות:
1. בגרות שכלית – ילד חי בעולם דמיוני, אינו מבחין כמעט בין דמיון למציאות. ילד קטן רואה בהוריו אנשים חזקים המסוגלים לתפוס גנבים ולגרש שדים… הוא רגוע מבחינה כלכלית כי להוריו יש 'מלא כסף'… הוא לא קולט את מעמדה החברתי של המשפחה, ובעצם חי בעולם ורוד 'כגמול עלי אמו'. לכן ילדים שמחים ומאושרים כל כך – פשוט טוב להם…
המתבגרים מתחילים להתפכח מהחלום המתוק הזה. פתאום הם קולטים את העולם, על כל מאפייניו ומרכיביו. הם לומדים שהעולם מורכב ממוצלחים ומנחשלים, טובים ורעים, מקובלים ודחויים, עשירים ועניים… במקרים רבים הגילוי הזה כואב ומתסכל.
זו גם הסיבה לכך שגיל ההתבגרות מאופיין בעליות ומורדות, אַ טָאג אַ מַלְאָךְ אַ טָאג אַ גַלָּח (יום אחד מלאך, יום אחד כומר), משום שתהליך ההתפכחות אינו קורה ברגע אחד, זהו תהליך איטי וממושך. לכן לפעמים הנער מרגיש עצמו בשמים, מושלם וטוב, ולמחרת הוא פתאום נוחת אל קרקע המציאות ומבין שהוא עדיין לא שם… כל זה קורה עד לנחיתה הסופית, כשהאדם כבר מכיר את עצמו באמת ויודע מה עליו לתקן.
כאן קיימת גם התמודדות בכל הקשור לערך העצמי, לביטחון העצמי ולמעמד החברתי. פתאום הנער מגלה מי הוא, איך החברה מסתכלת עליו, הוא מודד את עצמו ביחס לזולת – אלו גילויים שעלולים להיות כואבים ומתסכלים.
2. בגרות רגשית – מתינוק אנחנו לא מצפים לכלום. אנחנו מעניקים לו ללא שום תמורה או התחייבות. ככל שהילד גדל, יש לו מחויבויות ותפקידים רבים יותר, ובמקביל התמורות מצטמצמות: ילד בן שש צריך כבר להתלבש בעצמו והוא לא יקבל שום תמורה על כך, בעוד שאחיו בן השלוש יקבל סוכרייה כשיגרוב גרביים…
מתבגר מגיע לשלב שבו הוא מוצף בדרישות, בתפקידים, בהספקים לימודיים, כשבמקביל החופשות וההפסקות הולכות ומצטמצמות, ותגמולים אין… מבחינה מסוימת מדובר באובדן. מתבגרים רבים, בעיקר אלו המתקשים, מתגעגעים בתוך תוכם לילדות, לפינוקים ולסלחנות של ימי ילדותם…
3. בגרות פיזית – שינויים חיצוניים והורמונליים, על כל מרכיביהם ותוצאותיהם.
רוב השינויים הם בעיקר בתת מודע. המתבגרים עצמם אינם קולטים מה בדיוק עובר עליהם או מה המניע להתנהגותם, ואנחנו נחשפים בעיקר לתוצאות בשטח, שהן בעצם התסמינים של גיל הבגרות.
ננסה להגדיר את התסמינים הללו ואת הגורמים להם, כדי שנדע איך להתמודד עמם:
הוא בעצם בבחינת "חכמתו מרובה ממעשיו" – הבשלות השכלית מטעה אותו. הוא מרגיש כבוגר, על אף שחסרה בו חכמת חיים רבה, חסרה בו האחריות והממוסדות, לכן הוא עלול לטעות (כפי שהרחבנו בתחילת הפרק).
כשמתבגרים, כל החינוך הטכני מאבד את האפקטיביות. אדם בוגר אינו מרגיש טעם בביצוע פעולות רובוטיות, הוא חייב משמעות והתחברות פנימית לפעולותיו. כאן אנו מגיעים לצומת מסוכן: נער/ה המוצא את פנימיות העניינים ומתחבר אליהם – מתחיל לפרוח ומרגיש טעם ועונג בחייו היהודיים, אך מי שלא שומע ולא קולט את העניין, נשאר קירח מכאן ומכאן. לבצע הכל טכנית כבר אינו מסוגל, ומנגד אין לו שום תחליף אמתי. עלינו כהורים להיות ערניים למעבר זה.
בפרק הבא נרחיב עוד על הסיכונים שבגיל זה, ונפרט את הגישה הבריאה והנכונה.
מתוך הספר "לגדל" של הרב פנחס ברייער.
רוצים ללמוד איך בונים סמכות כזו בבית, צעד אחר צעד?
הרב פנחס ברייער מלמד את זה בקורס "בונים סמכות".
כל הפרטים כאן
רק אתמול הוא היה ילד קטן וצייתן, ופתאום הפך למתבגר מרדן…
